מסיבות בטבע בטיול הגדול - להנות עם כמה שפחות סיכונים

יש את הרגע הזה, באי קסום בתאילנד או על חוף מטורף בדרום אמריקה, שהמוזיקה מתגברת, הרחבה מתמלאת חיוכים, והכול מרגיש אופורי וכמו חופש אמיתי. עפתם רחוק מהצבא, החבר׳ה הכי טובים מהבית לידכם, הכל מרגיש נעים ונדמה שפתאום אין דאגות. אבל לצד כל פסטיבל, רייב או מסיבת טבע, רצוי גם לדעת איפה עובר קו דק: איפה הכיף נגמר ומתחילים סיכונים שאף אחד לא רוצה להיכנס אליהם.

אנחנו, הישראלים, פשוט יודעים לעשות שמח. הטיול הגדול זה הזמן להשתחרר, להתנסות, לצבור חוויות וגם לחזור לספר איך “היה מיינד בלואינג”. אבל דווקא בגלל שכולנו מחפשים להשתחרר, לא תמיד שמים לב מתי דברים יוצאים משליטה, מי נמצא לידנו ומה נכנס לנו לכוס - לפעמים עד שמאוחר מדי. יש המון מיתוסים של “לי זה לא יקרה”, או “אני לגמרי על זה״, אבל המציאות מספרת סיפור אחר: מקרים של גניבות, סימום משקאות ואפילו תקיפות מיניות קורים מדי שבוע בטיולים של ישראלים.

אז נכון, אין צורך לפתח פחדים ופרנויות, אבל מה שכן צריך זה פשוט לדעת לזהות סיטואציות ולבחור נכון. הכתבה הזאת לא באה לבאס – להיפך. המטרה שלנו היא לתת לכם כלים, טריקים ודגשים שיצילו לכם ולאנשים סביבכם את הערב (ואף את החיים) ויעזרו לכם להמשיך להינות מהחוייה במלוא עוצמתה ועדיין, ולחזור הביתה לשלום. אז בואו נתחיל.

למה דווקא אנחנו? תרבות המסיבות של המטיילים הישראלים

אם ניסיתם אי פעם להזמין בקבוק בירה במסיבת פול מון בקופנגן, ורץ אליכם מישהו שמדבר עברית ״אהלן אחי/אחותי״,אז כן, אתם כבר יודעים ישראלים אוהבים לחגוג, בגדול ובכל מקום בעולם. מהפול מון של תאילנד, דרך המסיבות ההזויות של גואה ועד הפסטיבלים הצבעוניים בקולומביה כל פינה בעולם עם מוזיקה טובה ומשקה זול(לרוב), תמצאו שם קבוצה של ישראלים. יש תחושה של "חופש אחרי הצבא", הקווים מטשטשים, ופתאום יש מעין ״פריקת עול״ -הכל מרגיש מותר. משהו בתרבות שלנו הופך אותנו לטיילים הכי צבעוניים... וגם לפעמים, ליותר חשופים לסיכונים.

כל החבילה: פסיכדליים, אלכוהול וסיכון מוגבר

העניין עם מסיבות חו"ל בניגוד לאלו בארץ, הוא שברוב המקומות בחו״ל אין כמעט פיקוח או רגולציה. לשימוש הנפוץ בחומרים פסיכדליים (LSD, MDMA, פטריות, ועוד) ואלכוהול, יש פוטנציאל להפוך לבעיה אמיתית. למה? כי החומרים האלה משפיעים לך על השיפוט, התחושות והזיכרון. אתה בטוח שאתה שולט, אבל בפועל – אתה עלול לאבד שליטה, בטח כשמערבבים אלכוהול וסמים ביחד (ובואו, כולם עושים את זה, גם מי שאומררים שלא).

אז מה הסיכון? איבוד שליטה זו לא מילה גסה – זה קורה אפילו לחזקים שבחבורה ועלול לקרות לכל אחד ואחת מאתנו. והתוצאה: יותר פציעות, התעלפויות, סימום בשוגג ו... כן, גם לצערנו מקרי אונס שמתרחשים "מתחת לרדאר", כשאנשים לא לגמרי מודעים למה שמתרחש סביבם. במסיבה למשל, כולם מרגישים בטוחים וזורמים, ואנחנו לא תמיד שמים לב כשהסכנה מתקרבת ואף נמצאת מולנו.

המספרים מדברים: פציעות, אישפוזים, ותקיפות בקרב מטיילים ישראלים

זה לא רק תחושת בטן או ניחוש מושכל – התופעה מגובה במחקרים. לפי מחקר שפירסמו ב-International Journal of Health Policy and Management (IJHPR, 2018), עד 8% מהמטיילים הישראלים הצעירים דיווחו על פציעה הדורשת טיפול או אשפוז בתקופת הטיול, ולמעלה מ-3% חוו אלימות פיזית או תקיפה מינית (נתונים שככל הנראה עדיין מתחת לדיווח האמיתי, כי הרבה בוחרים לא לשתף). כששואלים ישראלים מה הכי הפחיד אותם, המקום הראשון היה "לאבד שליטה במסיבה / להיות מסומם בלי לדעת".

בנוסף, לפי אותו מחקר, מקרי אונס ודיווחי סימום משקאות נפוצים פי שניים במסיבות חו"ל יחסית לישראל. המשמעות היא ברורה: מה שמתחיל בתור ערב של כיף, יכול להיגמר בחוויה מאוד לא נעימה ואף בבית חולים במדינה זרה, או במקרה גרוע עוד יותר - מבלי שתזכור או תזכרי כלום.

ישראלים ותחושת ה"ביחד" (או: למה זה דווקא אצלנו)

ישראלים אוהבים להרגיש משפחה גם על החוף בתאילנד. אנחנו פתוחים ומתחברים מהר, ואוהבים "לעשות שמח". מצד אחד, זה מגניב וזה עוזר לשמור אחד על השני, אבל מצד שני זה יוצר גם תחושת ביטחון מזויפת. ברגע שאתה בסביבה של "חברים", קל לשכוח שמישהו מבחוץ, או אפילו מישהו מקומי, או אפילו מישהו מהחבר׳ה החדשים הישראלים עלול לנצל את המצב. קחו בחשבון שלהיות פתוח וחחברותי זה נהדר, אבל תמיד להפעיל שיקול דעת מול אנשים.

אז דגשים לזכור (Do & Don't):

עשה:  

- תמיד להיות עם יד על הדופק, גם כשכולם זורמים  

- להרגיש הכי חופשי בעולם, אבל לדעת מה קורה סביבך  

- להחזיק משקה תמיד ביד, ולהיות חבר שמוודא שכולם חזרו יחד להוסטל

- אם ניתן רצוי במסיבות לשתות מבקבוק במקום כוס פתוחה, כך קשה יותר לשים חומרים.

אל תעשה:  

- לא לסמוך על בחור חביב שפגשת אתמול בזולה  

- לא להשאיר משקה לבד (ולא משנה כמה אתה צמא לרקוד)  

- לא להניח ש"בגלל שזה ישראלים" אז הכל בטוח  

החפלה תמשיך, אבל תזכרו: גם כשעפים גבוה – העיניים פקוחות.

נורות אזהרה: כך מזהים מסיבה שעוברת את הגבול

אז הגעתם למסיבה, המוזיקה פצצה, האנשים זורמים, אבל משהו שם קצת לא יושב טוב בבטן? לפעמים זו לא סתם תחושת בטן. מסיבות טובות הופכות למסוכנות די מהר, במיוחד כשאנחנו בחו"ל, רחוק מהבית ומהתמיכה שאנחנו רגילים אליה. בשביל זה חשוב לדעת לזהות את הסימנים – הנה איך תבדקו אם הגעתם לאירוע ששווה להתרחק ממנו, או לפחות להיזהר במיוחד.

עומס־יתר ומיקום לא בטוח

דמיינו את זה: רייב בפאתי יער, מאות אנשים, והמקום מפוצץ. אין כמעט מרחב תמרון, אין פתח חירום (או שהוא חסום), ולפעמים אתם גם קילומטרים מהכביש או מרפואה בסיסית.  

נורת אזהרה: אם אתם מזהים שאין למי לפנות במקרה של בעיה – פציעה, עילפון, אפילו התקף חרדה – תעצרו לחמש שניות ותחשבו: “אם משהו קורה עכשיו, איך אני יוצא מפה?”  

מה כדאי לעשות: תמיד לבדוק איפה היציאות, איפה עומד הצוות הרפואי/אבטחה (אם קיים בכלל), ותמיד להיות בהישג יד וקשר עין עם החברים שלכם. ואם קטן הסיכוי שתזכו לעזרה מהירה – תשקלו האם בכלל שווה לכם להישאר במסיבה ולא עדיף פשוט ללכת למקום אחר…

אווירה אלימה או לא בטוחה

ווכוחים בקטנה עלולים להיות סבירים, בכל זאת בני אדם, אבל קחו בחשבון שמספיק מישהו אחד לחוץ, שיכור מדי או מסטול מדי כדי להפוך ערב מושלם לסרט רע. אלימות מילולית, התנהגויות דוחפות, ריבים על משקאות – כל אלו הם סימני “לא” ענקיים.  

דוגמה: שמעתם על ריבים שפורצים פתאום בשטח הריקודים? ראיתם כאפות עפות ליד הבר?  

מה עושים: פה אין חוכמות – התרחקו. לא צריך להיות גיבורי-על. ואם יש תחושה שאנשים מסתובבים עם עיניים לא יציבות או מתנהגים כאילו איבדו שליטה (במיוחד כשרואים שימוש קיצוני בסמים קשים) – תתרחקו אפילו יותר.

שימוש בולט בסמים קשים ומכירה לא מפוקחת

בואו נדבר דוגרי – מסיבות בטבע זה לא מועדון מוסדר ברחוב תל אביבי מפונפן. יש מקומות שמוכרים כדורים, קפסולות, או אלכוהול פתוח בלי פיקוח. כולם “חברים” ו”אחינו”, אבל ברגע שמוצעת לכם שתייה פתוחה מכל מיני כוסות, או שהכל זורם בלי פיקוח – מדובר בפוטנציאל גבוה יותר לסימום או גניבה.  

אל תיגעו בכוס ששכבה על הבר.  

אל תשתו ממשהו שלא ראיתם שנמזג מולכם.  

אם אתם רואים דילרים בולטים בשטח – תעשו חושבים אם בא לכם להישאר באותו לוקיישן.

דגל אדום חברתי: לחץ לשתות, "יאללה תסיים"

עובדים עליכם בקטע מלחיץ’? מתעקשים לקנות לכם משקה? מנסים לגרום לכם “לגמור את הצ'ייסר” מהר מדי? – זה לא מקרי. הרבה מהסיפורים הרעים מתחילים בדיוק מהמצב הזה.  

שימו לב:  

- לחץ חברתי אגרסיבי (“מה אתה ממסמס? תהיה גבר!”) – לא חבר, לא מגניב.  

- מי שמסמן דחיפות או לחצים בשתייה – זה סימן מחשיד.

איך מסכמים?

אל תגלגלו עיניים – מספיק יום אחד בפסטיבל גדול בדרום אמריקה או במסיבת טבע ביערות גרמניה כדי להבין שהגבול מטושטש, ודווקא אנחנו, הישראלים, צריכים להפעיל ראש. אם משהו “מריח לא טוב” – הוא כנראה באמת לא טוב.  

שורה תחתונה: היו עם עיניים פקוחות, תנו לתחושות לעבוד אבל אל תיכנסו לחרדות. תפסו פינה בטוחה, תשמרו אחד על השני, ותתרחקו באלגנטיות – כי לפעמים “לפספס מסיבה” זה להציל את עצמך או מישהו מהחברים שלך.

סימום משקאות (Drink Spiking) – מניעה וזיהוי

הגעתם למסיבה, האווירה מחשמלת, כולם רוקדים עם חיוך – זה בדיוק הרגע לחזק ערנות. סימום משקאות (“Drink Spiking”) זה לא רק קטע מסרטים, אלא מציאות מוכרת במסיבות טבע, ברים ומועדונים בכל העולם. אז איך לא להפוך לסטטיסטיקה? הנה הכללים הכי חשובים והדרך המעשית לזהות אם קרה משהו חריג ולא להיתפס לא מוכנים.

כללי הזהב – איך לשמור על המשקה?

1. לא משאירים כוס לבד, אפילו לא לשנייה!  

יצאת לשירותים? לקחת שלוק רענון באוויר הצח? הכוס באה איתך. קל לשכוח, אבל מספיק רגע בודד שמישהו יטפטף פנימה משהו.

2. לא מקבלים משקה פתוח מאף אחד.  

כן, גם לא מבחור/ה חמוד/ה, גם לא מהברמן אלא אם צפיתם בהם פותחים ושופכים אל מולכם. זה נשמע קשוח, אבל זה חוק ברזל.

3. צופים בהכנת המשקה.  

כשמזמינים קוקטייל, בירה, כל דבר – תעמדו קרוב לברמן, תראו בעיניים מה נכנס לכוס שלכם. אל תתביישו.

טיפ של מקצוענים:  

הצטיידו במדבקות זיהוי (Drink test kits) – יש ערכות קטנות שמגלות חומרים מסוימים במשקה. לא חובה, אבל טוב לגיבוי.

איך מזהים אם סיממו אותך? תסמינים קלאסיים

ההשפעה לרוב תורגש תוך 10-20 דקות משתייה:  

- פתאום בלבול קיצוני, אתה לא מבין מה קורה.

- סחרחורת, תחושת עילפון, לפעמים הקאות.

- ראייה כפולה או מטושטשת…

- תחושת “חור בזיכרון” – אמנזיה פתאומית או חוסר יכולת להיזכר באירועים.

- קושי לעמוד או ללכת.

- הגוף עלול להרגיש כבד.

אם זה קורה לך או למישהו לידך – אל תתלבטו, תגיבו מיד!  

בשורה התחתונה: תחושת שכרות לא הגיונית, מהירה וחזקה מהרגיל – נורה אדומה.

מה עושים? צעדים ראשונים אם יש חשש לסימום משקאות

1. להודיע מיד לחבר/ה.  

אל תישארו לבד, תעדכנו מישהו מהחבורה – גם אם תחושת הבושה/בלבול מתחילה לעלות. עדיף רגע לא נעים מאשר לילה מסוכן.

2. לגשת לנקודת עזרה או Safe Zone.  

רוב הפסטיבלים והבארים הגדולים מחזיקים נקודת עזרה ראשונה/אזור בטוח – אל תהססו להגיע אפילו בשביל “סתם צ’ק”. הצוות התרגל כבר לקבל את הפניות האלו.

3. לשמור דגימת משקה, אם אפשר.  

זה לא תמיד אפשרי, אבל אם מישהו בקבוצה חושד – תשאירו 2-3 ס"מ מהמשקה בכלי סגור. זה עוזר לבדיקות אחר כך.

4. אל תתביישו לבקש עזרה!  

בכל מדינה גדולה יש קווים חמים לתיירים ונקודות עזרה. גם במזרח הרחוק.

עשה:  

שומרים מהשניה הראשונה על המשקה; מתעדכנים עם החברים.  

אל תעשה:  

לא שותים ממשקה נטוש, לא מתפדחים לבקש עזרה, ולא מזלזלים בחשד הקטן ביותר.

בסוף, זה הכי פשוט: תהיו ערניים אחד לשני, אל תורידו את העיניים מהכוס ואל תהיו גיבורים מיותרים. מסיבה טובה זו מסיבה שזוכרים - לא כזו שמתעוררים ממנה עם סימני שאלה.

הטרדה מינית ואונס – מניעת אירוע ותגובה מיידית

בואו נדבר פתוח: מסיבות טבע וטראקים בחו"ל אמורים להיות חוויות מטורפות – לא טראומה. לצערנו, לא חסרות עדויות על הטרדות ואונס במצבים כאלה, בעיקר כשהראש בעננים וכולם משילים מחסומים. המשפט הזה הוא לא רק דאון – הוא קריאה לפעולה. הנה איך מתמודדים.

שיטת ה-Buddy: צמודים כמו מסטיק

אל תזלזלו בעניין הזה. "שיטת ה-Buddy" היא מנצחת – בן/בת זוג קבועים לכל המסיבה. קובעים מראש סיסמת ביטחון (מילה סודית, דוג' "המלפפון חולה"), ומשתמשים בה ללא היסוס ברגע שמישהו לא מרגיש טוב, קצת הולך לאיבוד, או סתם מרגיש סכנה באוויר. ככה, גם אם הלם/פחד משתקים – פשוט אומרים את הקוד, וה-Buddy דואג להוציא אותך מהמקום, בלי שאלות.

דוגמה מהשטח: דניאל מהרצליה סיפרה שבעזרתה של סיסמת הביטחון יצאה בזמן מחדר, בלי להרגיש אשמה שהיא "מפריעה לאווירה".

עשה - חייבים לזכור

- להישאר יחד. לא מתפצלים. אפילו לא ל-2 דקות "לנשום אוויר" עם מישהו זר.

- לא ללכת לחוף/חדר לבד עם מישהו שאת.שאת/הה לא מכירים, במיוחד תחת השפעה. גם אם הוא/היא נראה הכי חמוד בעולם – לא זזים לבד, נקודה.

- להיות ערים לחבורה שימו לב מי נעלם מהקבוצה, מי שותק, מי "חיוור".

אל תעשה – לא משחקים עם הגבול

- לא נכנסים להרפתקה עם מישהם לא מוכרים אחרי צריכת אלכוהול ו/או חומרים כלשהם. לפי נתוני אונסק"ו וארגוני סיוע – רוב תקיפות מתרחשות במצבים כאלה.

- לא מתעלמים מאינסטינקטים. מרגישים שמשהו מוזר? לא שותקים רק כי "לא נעים".

מה עושים במקרה של אונס?

קודם כל – זה לא אשמתך, ולא משנה מה היה. אבל חשוב שתדעי ותדע: כדי למצות חקירה פלילית בחו"ל, שומרים את הביגוד כפי שהוא – לא להתרחץ, לא להחליף בגדים, עד שמגיעים למרפאה/משטרה כמה שיותר מהר. הם ידעו לתעד ולטפל גם פיזית וגם נפשית.

פנייה מיידית – לא לבד!

- להגיע למרפאה/מרכז חירום רפואי.

- לדווח מיד למשטרה המקומית. אפילו אם השפה זרה – תבקשו מתורגמן, זה לא יוצא דופן.

- ליצור קשר עם Pathways to Safety (ארגון עולמי שתומך בישראלים אחרי תקיפה) או לפנות לשגרירות ישראל. יש להם ניסיון, יחס רגיש ו"לא דופקים חשבון" למה שהלך במסיבה.

תקיפה זה לא "משהו שקורה רק ל-X". ככל שתהיו יותר ערניים – לעצמכם ולחברים – אתם מצמצמים סיכוי לפגיעה ולא מאפשרים לשום גבול להיחצות. הכי חשוב? לדבר ביניכם, לא להתבייש לבקש עזרה, ולהסתכל אחד לשני בעיניים, לא רק בסטורי.

גניבה ואובדן – איך לא להישאר בלי כלום

כולנו מכירים את החבר/ה שחזרו ממסיבה בקרחנה – בלי סלולרי, בלי ארנק, רק עם סיפורים ותסריטים של "איך זה קרה לי?". האמת? זה יכול לקרות לכל אחד, ובמיוחד במקומות שבהם כולם בתנועה, שותים, רוקדים ובאטרף של החיים. אז איך לא להיות ההוא שנשאר בלי כלום ומעביר לילה בקונסוליה? קבלו את כל הטיפים.

מה לא לוקחים למסיבה? כמעט כלום

נשמע נדוש, אבל הדבר הכי חכם: תשאירו פריטים יקרים במלון, בהוסטל או Airbnb - הכי טוב בכספת. גופים רשמיים יגידו “כספת של המלון”, אבל גם מגירה נעולה בהוסטל עדיפה על פני תיק קל לגניבה ברחבת ריקודים.  

מה כן לוקחים? רק מה שבלעדיו באמת אין לכם חיים: סלולרי פשוט (ולא האייפון 15 של ההייטקיסט), צילום של הדרכון (לא המקור!), קצת מזומן - בערך הסכום ששורפים על מים, מונית בחזור וחטיף. דוגמא מהשטח: יוני, שחי חצי שנה בברזיל, יוצא למסיבה עם פלאפון ישן דאבל טייפ ואם גונבים – אז רק קיבלתם טרייד-אין לחיים.

פאוץ׳ צמוד זה לא מביך – זה הישרדות

הבדיחה על פאוץ' שזה לא cool - זה הכי פאסה. פאוץ' צמוד לבטן/חזה (קדימה, לא אחורה!) עם רוכסן סגור, זה ההבדל בין “איפה הארנק שלי?” לבין "יאללה עוד סיבוב בבר?". שימו לב לסגירה הכפולה: רוכסן + קליק, והפאוץ’ תמיד מול העיניים, לא מאחור. אם בא לסטייל – יש פאוצ'ים מגניבים שלא מביישים אף פאשניסט. אל תבטחו בשקית פלסטיק/כיסים - גנבים כבר ראו הכל.

ביטוח נסיעות – לא טופס שגר ושכח

רוב המטיילים עושים ביטוח, אבל לא כולם קוראים את האותיות הקטנות. מה לבדוק? שהביטוח כולל כיסוי גניבת חפצים אישיים (Passport, mobile, cash), ואם כבר משהו נגנב – דקה אחרי תעדו כל מה שאפשר: לדווח מיד למשטרה המקומית, לתת להם להוציא דוח (גם אם האנגלית שלהם פחות וואהו), ולצלם הכל – מקום, פאוץ’ קרוע, אנשים סביב, שעות. אחר כך שולחים לחברת הביטוח עם פירוט מה היה בתיק, קבלה אם יש על הסלולרי/מכשיר יקר, ובודקים זכאות להחזר.  

טיפ מאיתנו: צלמו מראש את כל הרכוש החשוב שיצא איתכם (סדרות, מספרים סידוריים), זה יעזור בתביעה.

עשה ואל תעשה – טקטיקות נגד גניבות

- עשה: תתחלקו במשימות: אחד סולק, שני שומר תיק, שלישי דואג לחטיפים.

- אל תעשה: אל תניחו פאוץ’ או תיק על הרצפה – במיוחד באירופה/דרום אמריקה. גם שניה זה מספיק.

- עשה: תשקלו SIM נוסף/טלפון ישן רק למסיבות, בלי אפליקציות בנקאיות.

- אל תעשה: אל תסמכו על כיס אחורי – זה כאילו ביקשתם צרות.

- עשה: תסמנו מראש בצ’ק פוינט איפה נפגשים אם מישהו "מאבד" את הטלפון.

בסוף, זה לא עניין של פרנויה – אלא הבדל בין חוויה טובה לתסריט רע. קצת זהירות, קצת דאגה לעצמכם, ואתם חוסכים לעצמכם כאבי ראש וכסף (ושיחות לסבתא מהקונסוליה).  

יאללה, הכי חשוב – לשמור האחד על השני ולהיזהר בשביל שתהיה אחלה קרחנה, לא אחלה סטורי על הגנב שהפתיע באמצע העליה של הביט.

להיות חבר אחראי – כללים קבוצתיים

הגענו למנה העיקרית: איך להיות חברים טובים אחד לשני באמת, ובעיקר – איך אף אחד לא מתפצל ומסיים לילה עם סיפור שאחר כך הופך לבעיה. גם כשבא לחגוג עד השמיים, זוכרים שחברות זה אקסטרה אחריות. הנה כמה כללי משחק ברורים שכל קבוצה צריכה לאמץ, לא משנה אם זו מסיבה בלב הג׳ונגל, קרנבל בדרום אמריקה או מסיבת חוף בדרום תאילנד:

צ׳ק-אין כל חצי שעה בוואטסאפ

יש כאלה שיורדים לפרטים – אבל זה לא איזה דודה קרציה, זה סטייל מבצע לילה של טיול אחרי צבא. פותחים קבוצה לייב: “הצבא תמיד חוזר הביתה”. מסכמים מראש – כל חצי שעה, כל אחד כותב סימן חיים קצר: 👍, 🏖️, "אני בבר" או גם "כולם פה". לא עונים? אחרי שתי סבבים מישהו מתקשר, וטס לבדוק. זה נשמע קטנוני, אבל בלילה עמוס, במוזיקה רועשת ובאלכוהול זורם, צ׳ק-אין קטן יכול להיות ההבדל בין ערב כיף לסרט. 

דוגמה:  

ניסים תוך כדי המסיבה כותב: “חבר’ה, אני ליד הדיג׳יי”. לירון תייגה: “עשיתי סיבוב לשירותים, עוד 10 דק’ חוזרת”. ככה אף אחד לא נעלם בלי שמים לב.

שיתוף מיקום חי ונקודת מפגש מוסכמת

אי אפשר לסמוך שבמסיבה ביערות  יהיה וויפי 5G. מה עושים? לפני שנכנסים לעניינים קובעים איזה עץ/דוכן/דגל הוא "הספסל של החברים". זה המקום להיפגש אם מישהו אבוד, לחוץ או סתם צריך הפסקה.  

שיתוף המיקום בווטסאפ – עובד מעולה אם יש קליטה. כדאי שכל אחד ילמד איך משתפים מיקום רגע לפני שיוצאים (ולא בפעם הראשונה כשיושבים בבוץ). תסמנו מראש את הנקודה בגוגל מפות – זה לוקח שנייה.  

עשה:  

- אל תתנו לאף אחד להסתובב לבד בסביבת המסיבה, בטח לא בשעות הקטנות.

- אם נפרדים – קובעים זמן חזרה לספסל. איחרת? שולחים הודעה.

שימור אנרגיה ותורנויות – לא חייבים להיות גיבורים כל הערב

זה לא אולימפיאדה: מסיבה יכולה להיות ארוכה, חם, לח, לא תמיד יש אוכל או מים בנגישות. תקבעו מראש מי מזכיר לכולם To Drink Water, מי מוציא חטיף באמצע הלילה ומי הראשון שצועק “פסק זמן חברים, תתרעננו!”  

אל תפחדו לתקתק תורנות: כל שעה מישהו אחר דואג לבקבוק מים מרכזי (אפשר לסחוב בתיק קטן או פאווץ’). מישהו אחר מחזיק שקית חטיפים לשלוף כשכולם עפים על עצמם בשעה ארבע בבוקר. תזכירו אחד לשני לשבת לנוח – במיוחד אם מישהו עובר קו.

דוגמה:  

פתאום שמים לב שנעמה לא עוצרת חצי שעה. דוד ניגש: "שבי רגע איתי בצל, תירגעי." רגעים כאלה מונעים דרמות מיותרות.

סיכום המלצות:

- DO: תעשו וייב של צוות. קבוצה אחראית זה כיף (גם אם לפעמים זה מרגיש קשוח).

- DON’T: אל תתפדחו להציק לחבר שהתנתק. עדיף לשאול מאשר להצטער.

- DO: שתפו מיקום, תנו בסימן חיים.

- DON’T: אל תשאירו מישהו לבד – בגלל ויכוח או "סתם עייפות".

- DO: קבעו פינה/דגל/נקודה בולטת כHome base  שלכם.

לסיכום, “להיות חבר אחראי” זה מעבר לשלוח לבבות באימוג'י. זה לדעת בדיוק איפה כולם ולהיות שם באמת – גם כשלפעמים זה אומר לפרגן לחבר פסק זמן באמצע השיר הכי טוב. בסוף, קבוצות ששמות לב – מגיעות הכי רחוק ובכיף.

משאבי חירום ושירותי ‘Safe Zone’ בעולם

קורה משהו לא צפוי במסיבה? מסתבכים? פתאום מישהו מתייבש, מותקף, מתעלף – או שהמציאות קצת מטשטשת בגלל שתייה או סמים? תמיד יש אל מי לפנות, גם כשמרגישים לבד. נפרק כאן איך למצוא עזרה אמיתית במקומות הכי עמוסים והכי מבלבלים, על מה לשים לב ואילו מספרים לשמור בנייד.

שירותי ‘Safe Zone’ ו-‘Good People’ – החבר'ה שתמיד שם

בלא מעט פסטיבלים גדולים (הולנד, פורטוגל, מקסיקו, קופנגן, גואה, קוסטה ריקה ועוד) יש תחנות של מתנדבים מהקהילה הישראלית, או עמותות כמו ‘Safe Zone’ ו-‘Good People’. החבר'ה האלו פועלים במיוחד מול קהל ישראלי – מדברים עברית, מכירים את הווייב והמנטליות, ונמצאים בתפקיד בדיוק בשביל סיטואציות בהן משתבשת השליטה כגון מישהו נכנס להתקף חרדה, מחוסר הכרה, נעלם, או צריך שמירה. בדרך כלל תמצאו אותם באוהל מסומן היטב – תכלת או צהוב, מדי צוות ברורים, הרבה מים על השולחן, ומוזיקה רגועה יחסית.  

איך מזהים אותם? תשאלו בעברית מישהו בסביבה: "איפה ה-safe zone?" או "יש כאן טובי צוות?" – רוב הסיכויים שכבר תכוונו לשם.

עשה:  

- תפנו אליהם גם בשאלות קטנות ("חבר שלי לא הכי מסתדר", "מרגיש לי מוזר...").

- אין מה להתבייש – זה תפקידם, ושום דבר לא יפתיע אותם.  

- שימרו את המיקום של האוהל בראש, אפילו תיפגשו שם לפני תחילת המסיבה "ליתר ביטחון".

אל תעשה:  

- אל תנסו להסתדר לבד אם אתם לא בטוחים.  

- אל תדחו פנייה לעזרה עד שיהיה מאוחר מדי ("יהיה בסדר, ננוח שנחזור").  

תחנות עזרה ראשונה: הזולה של הפסטיבל

חוץ מה-safety crew, כמעט כל פסטיבל שמכבד את עצמו מתהדר באוהל עזרה ראשונה (Medical Tent / First Aid). זה הלב של ההצלה בשטח – חובשים, רופאים, ציוד חירום, הכול. הם נטו יהיו פתוחים כל הלילה, גם בשקט וגם מול המועדון.  

המלצה שלנו: כשנכנסים לשטח – מגיעים עד האוהל הזה לבדוק איפה הוא. מסמנים בראש או אפילו שולחים לעצמכם לוקיישן בוואטסאפ. זה אחלה טיפ שיכול להציל חיים או סתם להוריד לחץ כשלמישהו כבד מדי.

מספרי חירום במדינות פופולריות

לפעמים חייבים עזרה דחופה – משטרה, מד"א, מכבי אש, או אפילו שגרירות (דרכון נגנב / הסתבכתם עם המקומיים). שימרו את הרשימה הזו כתמונה בגלריה, בכיס או בקבוצת חברים:

- תאילנד: משטרה 191, עזרה ראשונה 1669  

- הודו: משטרה 100, עזרה ראשונה 102  

- מקסיקו: משטרה ועיריית חירום 911  

- פורטוגל: משטרה 112  

- ברזיל: משטרה 190, מצב חירום כללי 192  

- קוסטה ריקה: חירום משולב 911  

- קולומביה: משטרה 123, אמבולנס 125  

שגרירות ישראל:  

- תמיד יש טלפון חירום. חפשו בפייסבוק “חמ”ל המטיילים הישראלי” שם יש כל העדכונים.

- שלפו את פרטי הנציגות הרלוונטית לכם מהלינק הזה

- או חייגו 02-5303155 (בתוספת קידומת +972) מכל מקום – שירות חירום ישראלים בחו"ל

חברים מחלצים:

אנחנו ארגון התנדבותי אשר שם לו למטרה לעזור ליהודים וישראלים בחו״ל בין אם במקרי קיצון בטרקים בהרים, מקרי אנטישמיות בערים הגדולות, או במסיבת טבע בטיול הגדול או סתם ככה באירופה. תזכרו שאתם אף פעם לא לבד ויכולים תמיד ליצור איתנו קשר בכל מצב ונעזור לכם להחלץ ממנו במהרה.

לסיכום קצרצר

אל תצאו מנקודת הנחה ש"חברים יסתדרו". מישהו תמיד מתהפך בלילה, הכל יכול להשתבש, ואתם תודו לעצמכם שהיה לכם את כל האופציות מול העיניים. רוצים באמת לדאוג לחבר'ה? תעזרו, תשאלו, אל תפחדו להרים דגל אדום – ואם צריך, לפעמים גיבורים הם רק אלה שיודעים למי ללכת לבקש עזרה.

צ׳ק-ליסט זריז לפני היציאה למסיבה

בואו נדבר דוגרי – כשאתם יוצאים למסיבה בטבע, רייב בחו״ל או פסטיבל ספונטני עם החבר'ה, דווקא השעות שלפני היציאה קריטיות. הרבה מהדברים שבאמת עושים הבדל, אלה הקטנים ששוכחים ברגע האחרון. בשביל זה הרכבנו לכם צ׳ק-ליסט סופר-פרקטי – תעברו עליו יחד לפני היציאה, תודו לנו אחרי המסיבה (או לא תצטרכו בכלל לזכור שהיה לכם קרייסס).  

צילום דרכון בענן + עותק מודפס  

כולנו יודעים כמה דרכון הופך להיות יקר (ומעצבן) כשמאבדים אותו באמצע טיול. Do: צלמו אותו מראש ושלחו לעצמכם למייל/דרייב/ווטסאפ או הענן שאתם משתמשים בו. אל תשכחו לשים עותק פיזי בכיס פנימי בתיק – לא במקום עם הכסף או הסלולרי, כדי שהכול לא ייעלם יחד. Don’t: לסמוך רק על תיק האבטחה של הפאוץ' – לדרכון מגיע יחס של VIP.

סיסמת בטיחות קבוצתית  

נשמע מוגזם? תחשבו שוב. מילה או שאלה סודית ביניכם, משהו קליל אבל מתוזמן, שאם מישהו אומר – כולם מבינים שקרה משהו לא תקין. דוגמא: "כמה עולה הבירה כאן באמת?" – סיסמה הזויה דווקא תעזור! הדיבור עובד גם בהודעות. Do: תאמו מראש,  להתעקש על זה. Don’t: לסמוך שכולם תמיד יבינו כשתכתבו "עזבו אותי" באמצע הרעש.

הורדת מפות לא־מקוונות, טעינה מלאה וסוללה ניידת  

נפל הסים? נגמר הוויפי? זו לא שעה להתחיל לחפש קליטה. Do: הורידו מראש במפות גוגל או maps.me את האזור של המסיבה. תטעינו פעמיים – גם את הטלפון, וגם סוללה ניידת (פאוורבנק קטן זה השקעה שמחזירה את עצמה). Don’t: לצאת כשאתם על 40% כי "יהיה בסדר".

מזומן קטן ופאוץ׳ נסתר  

מסיבות, במיוחד בגסטהאוסים זולים או בחופים, הן גן עדן לכייסים. Do: תחביאו 20-50 דולר בשטרות קטנים בפאוץ' נסתר (הפאוץ' על הגוף מתחת לבגדים, לא בכיס של הטייץ ליד הפלאפון). שימו אשראי אחד בלבד – ואת היתר תשאירו נעולים במקום בטוח. Don’t: תצאו רק עם כרטיס בלי גרוש בכיס – לפעמים נהג מונית עובר רק על מזומן, במיוחד ב-4 בבוקר.

כתובת בית-חולים קרוב שמורה בטלפון  

רוב האנשים לא חושבים על זה – עד שדווקא מישהו מהחבורה צריך טיפול דחוף. Do: חפשו מראש בגוגל Maps את בית החולים הקרוב, שמרו אותו באנשי קשר, עם כתובת ושם בשפה המקומית (בעיקר באסיה ובדרום אמריקה). גם נהג מונית טיפוסי לא תמיד מבין אנגלית/עברית. Don’t: תחפשו טיפול בשנייה האחרונה, כשהראש כבר מפוצץ מלחץ או חומרים כלשהם.

אין פה המצאות – אלה כללי אצבע של מטיילים עם קילומטרז׳ ברחבות (וגם כמה פאשלות מכאיבות). סיימתם את הצ׳ק-ליסט הזה? אתם מוכנים לצאת, להישאר בשליטה ולדאוג שגם המחר שלכם יעבור בשלום. Have fun, ותחזרו לספר שניצלתם מאיזה פנצ׳ר בזכות הטיפים.

סיפור מקרה אמיתי: "המשקה בקופנגן"

בואו נדבר תעכלס: לפעמים הכל נראה סבבה במסיבה מוזיקה טובה, אנשים יפים, אלכוהול זורם. אבל הסיפור הבא מזכיר לנו שהגבול הדק בין כיף לסכנה עלול להיטשטש ברגע.

ככה זה התחיל

סתיו (שם בדוי), מטיילת ישראלית אחרי צבא, הגיעה עם שלוש חברות למסיבת חוף בקופנגן, תאילנד. ערב חלומי: שקיעה, שלטים עם די.ג'יי חצי אגדה, באקטים צבעוניים בכל פינה. האווירה מרימה. הן דאגו להיזהר עם השתייה – לא עוזבות משקה, עושות צ'ייסרים יחד, יודעות בדיוק מה כל אחת שותה. ואז, איפשהו בסביבות חצות, סתיו ראתה קוקטייל חדש על הבר. חייכו אליה, היא לקחה – הייתה בטוחה שהכל בסדר.

כעבור רבע שעה, חברה, נועה, שמה לב שסתיו מתקפלת בפינה. פתאום פנים לבנות, זיעה מוגזמת, דיבור לא ברור, שיווי משקל על הפנים. “לא שתית כלום מעבר למה שהיינו איתך, נכון?" ושלפה אותה החוצה לשאוף אוויר. כשזיהתה שהיא מאבדת קשר למציאות, ישר הבינה זה לא סתם אלכוהול. היא קראה לחברים וביקשה שיביאו מים ולחצו על צוות האבטחה להזמין עזרה. עד שהגיעה עזרה רפואית (ולא תמיד זה קורה מהר בקופנגן!), נועה והחבורה דאגו שסתיו לא תאבד הכרה ושאף אחד לא ינצל את המצב.

מה עבד ומה פחות

איפה נפלנו?  

המשקה. רגע אחד של חוסר תשומת לב, חצי דקה של ביטחון מופרז וזהו. מישהו הצליח להכניס משהו למשקה של סתיו. לפעמים זה לא עניין של "לי זה לא יקרה", אלא פשוט שנייה בלי עין על הכוס. אם מזמנים אתכן למשקה שימו לב שמזמינים אותו לידכן ואתן רואות מה מוזגים לכן ואיך זה מוגש.

ומה עבד כמו שצריך?  

הערנות של נועה. היא לא התעלמה מהסימנים. במקום לזלזל (“יאללה, היא סתם שיכורה”), היא פעלה מהר, שאלה, נגעה, הביאה מים ודאגה לעזרה מקצועית. וגם, כל החברים נשארו סביב סתיו. לא השאירו אותה לבד לשנייה בדיוק מה שצריך, במיוחד במקומות בהם לא כולם דואגים לך.

מה לומדים מזה?

- ערנות מצילה חיים. אל תגידו “לי זה לא יקרה” המציאות טופחת בפרצוף למי שיותר מדי רגוע.

- תמיד לזכור: יוצאים בקבוצה, חוזרים בקבוצה. תנו אמון חברי, עם מינון נכון של שליטה הדדית.

- אפילו כשכיף, תשמרו על כלל הזהב: אף אחת ואף אחד לא עוזב משקה ביד זרה, ולרגע לא מאבדות קשר עין אחת עם השנייה.

- ואם יש חשש לא משחקים “יעבור לה”. ישר מוציאים, פונים לעזרה, ודואגים שאף אחד לא “ינצל הזדמנות”.

לסיכום - ככה תשמרו על עצמכם במסיבות בחו״ל

לעשות חיים בטיול זה הכי חשוב, אבל לדעת לעצור ולשמור זה כבר ליגה של מטיילים אמיתיים. שמרו אחד על השנייה, גם כשנדמה שכלום לא יכול לקרות.

יאללה חבר׳ה, הבנתם את הרעיון הכיף והחופש הם חלק מהטיול הגדול, אף אחד לא בא לבלות בחרדות. אבל האחריות פה היא גם עליכם. ממש כמו שסומכים עליכם בצבא, או כשאתם מטפסים על הר עם חברים. אותו הדבר במסיבה, ברייב, בים, או בפסטיבל. לפעמים מספיק רגע של חוסר תשומת לב, של "יהיה בסדר", כדי למצוא את עצמך בצרה של החיים; זה פשוט לא שווה את זה.

אל תתביישו להציב גבולות, להגיד "לא", או לשאול שאלות. תעצרו שנייה, תסתכלו סביבכם. אם משהו מרגיש מחשיד יש מצב שזה באמת איזו נורה אדומה שאתם חייבים להקשיב לה. תשמרו אחד על השני, גם אם כולם מסביב נראים סבבה וזורמים דווקא שם, לפעמים, מתגלים הבורות העמוקים יותר.

אל תשאירו את הבטיחות שלכם למזל, ותמיד עדיף להיות "החופר", מאשר הקורבן שאתם אחר כך מספרים עליו בוואטסאפ של החבר׳ה. תשתו, תעופו בריקודים, תכירו אנשים מכל העולםBut keep your wits about you. 

טיול זה חתיכת חוויה לחיים, אל תתנו לסרט רע להרוס לכם אותה. תעשו לכם טובה: תיישמו טיפ אחד או שניים (או כולם) שכאן, תשתפו עם החבר'ה, ותזכרו הכי חשוב זה לחזור עם סיפורים טובים ובלי חרטות. תבלו ותשמרו על עצמכם!